Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yevamoth
Daf 24b
מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ מִיָּד הוּכָּר עוּבְּרָהּ לְאַחַר שְׁנֵי חֳדָשִׁים. נִיתְנֵי. בֶּן תִּשְׁעָה לַזֶּה וְלַזֶּה בֶּן שִׁבְעָה לַזֶּה וְלַזֶּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְהוּכָּר עוּבְּרָהּ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. נִיתְנֵי. הַיְּבָמָה לֹא תַחֲלוֹץ וְלֹא תִתְיַבֵּם עַד שֶׁיְּהוּ לָהּ חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם וְהוּכָּר עוּבְּרָהּ לְאַחַר חֲמִשִּׁים יוֹם. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁלֵימִין לָרִאשׁוֹן וּמְקוּטָעִין לַשֵּׁינִי. שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים שְׁלֵימִים. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהֵן שְׁתֵּי יְצִירוֹת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטָעִין. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ 24b שֶׁהָאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְעַבֶּרֶת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. וּפְלִיגָא עַל דְּרַבָּנִן דַאֲגַדְתָּא. דְּרַבָּנִן דַאֲגַדְתָּא אוֹמְרִים. וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִים. מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְּׁתִּים. מִמֵּאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. שֶׁהֶעֲרוּ בָהּ מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. וְלָא פְלִיגִין. עַד שֶׁלֹּא נִסְרַח הַזֶּרַע הָאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. מִשֶּׁנִּסְרַח הַזֶּרַע אֵין הָאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת.
Traduction
Dans quelle hypothèse est émise la Mishna qui parle de l'enfant douteux? Si le beau-frère a cohabité avec la veuve de suite après le décès de son mari, et qu'au bout de deux mois elle s'aperçoit être enceinte, on devrait dire qu'il y a double doute, d'abord qu'on ne sait si l'enfant aura neuf mois de l'un ou de l'autre, ensuite s'il aura sept mois de l'un ou de l'autre; s'il s'agit du cas où le beau-frère n'a cohabité avec la belle-sœur que deux mois après le décès du mari, et qu'elle s'aperçoit être enceinte après un nouveau laps de temps de trois mois, on devrait dire qu'une belle-sœur ne doit pas épouser le beau-frère par lévirat, ni le déchausser, qu'après un laps de temps de cinq mois. Il faut donc admettre qu'il s'agit du cas où le beau-frère a cohabité avec elle au quarantième jour après le décès du mari, et qu'au cinquantième après (soit à 90) elle s'aperçoit être enceinte. Lorsque l'enfant naîtra, il y aura doute sur la question de savoir s'il est venu à neuf mois pleins (et du 1er mari), ou à moins de sept mois (du second mari). Cela prouve qu'une femme enfante parfois à bien moins de sept mois après la conception. Il résulte en général de cette assertion: 1° qu'il peut y avoir deux conceptions; 2° qu'une femme peut enfanter à une période moindre que sept mois; 3° qu'une femme déjà enceinte peut le devenir une seconde fois; 4° qu'une femme ne peut pas devenir enceinte des œuvres de deux hommes à la fois. C'est opposé à l'avis des rabbins de l'exégèse, qui ont dit d'interpréter la phrase biblique, un homme sortit alors du milieu du camp des Philistins (1S 17, 4), en ce sens qu'il équivalait à cent philistins, que sa mère avait eu le contact de cent prépuces philistins (preuve qu'il peut y avoir une conception fréquente et renouvelée pour le même enfant). R. Mathnia dit qu'il n'y a cependant pas de discussion à ce sujet: aussi longtemps que le sperme n'est pas décomposé, la femme peut concevoir de plusieurs hommes à la fois; mais une fois qu'il est décomposé (et a pris racine), il n'y a plus d'autre conception immédiate possible.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. במאי עסקינן המתני' דקתני הספק אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון:
אם כשבא עלי'. היבם מיד לאחר מיתת בעלה והוכר עוברה לאחר ב' חדשים דהיינו בחודש הג' א''כ הרי הוא בספק שוה מן הראשון או מן האחרון וניתני או בן ט' לזה ולזה או בן ז' כו':
אלא כו'. ואם דמיירי שלא בא עלי' אלא לאחר ב' חדשים:
והוכר כו'. כלומר ואימתי הוכר עוברה דהרי אם הוכר אחר חודש אחד ודאי מן הראשון הוא ואם דהוכר לאחר ג' חדשים מן האחרון ואפ''ה חוששין שמא מן הראשון הוא א''כ ניתני לקמן היבמה כו' חמשה חדשים בתמיה כלומר הא ודאי ליכא למיחש לזה דאם מן הראשון הוא כבר הי' העובר ניכר לאחר ג' חדשים:
אלא ע''כ כן אנן קיימין כשבא עלי' לאחר מ' יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום. מן האחרון שהן ג' חדשים מן הראשון:
הרי כו'. כלומר אם ילדה לט' יש כאן ספק זה או שהן ט' שלימים לראשון או שהן ז' מקוטעין לשני והוכר עוברה לשליש ימיה שהן לאחר חמשים יום:
ש''מ שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים גרסי':
את ש''מ כו'. לאו אמתני' קאי דיצירות לימים הן כדלקמן אלא מילתא באפי נפשה היא וכלומר צריך אתה לידע זה:
ב' יצירות. יצירת הולד אחר קליטת הזרע שהוא נקלט בתוך ג' ימים כדאמר בבלי פ' ר''ע מ''מ אין הצורה מתחלת להצטייר עד ז' ימים או ט' לקליטה והגמר של צורת הולד לאחר מ' יום כדאמר פ' המפלת:
שהאשה מעוברת כו'. ובבלי פ' המפלת דף כ''ז גריס אין האשה מתעברת וחוזרת:
ממאה ערלות. כדאמר בבלי פ' משוח מלחמה דף מ''ב בר מאה פאפי וכפי' התו' שם:
מְנַיִין שְׁתֵּי יְצִירוֹת. רִבִי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי הוּנָא. וַיִיצֶר. יְצִירָה לְשִׁבְעָה וִיצִירָה לְתִשְׁעָה. נוֹצָר לְשִׁבְעָה וְנוֹלָד לִשְׁמוֹנָה חַיי. כָּל שֶׁכֵּן לְתִשְׁעָה. נוֹצָר לְתִשְׁעָה וְנוֹלָד לִשְׁמוֹנָה אֵינוֹ חַייָה. נוֹצָר לְתִשְׁעָה וְנוֹלָד לְשִׁבְעָה. אִיתָא חֲמִי. אִם לִשְׁמוֹנָה אֵינוֹ חַייָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן לְשִׁבְעָה. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. מְנַיִין לְבֶן שִׁבְעָה שֶׁהוּא חַייָה. אָמַר לוֹן מִדִּידְכוֹן אֲנָא יְהִיב לְכוֹן. זוטא אבטא זוטא אבטא.
Traduction
On sait qu'il y a double formation de l'enfant, dit R. Zeira au nom de R. Houna, de ce qu'il est dit (Gn 2, 7): '' L'Eternel forma (183)Le mot wayyitser est écrit avec 2 1. V. Rabba sur (Gn 14. l'homme ''; l'orthographe spéciale du mot forma indique qu'il y a une formation à sept jours et une à neuf (après la conception). Si l'enfant a été formé au septième jour, et qu'au lieu de naître au septième mois il attend jusqu'au huitième et vit, il peut à plus forte raison être bien à terme et vivre au neuvième. -Mais s'il a été formé le neuvième jour et qu'il naisse à sept mois, l'enfant vivra-t-il? Puisqu'à huit mois de terme un enfant ne peut pas vivre, à plus forte raison il en est de même à sept mois. Des savants (étrangers) demandèrent à R. Abahou: d'où sait-on qu'un enfant venu à sept mois peut vivre (et non à 8)? Il leur répondit: je veux vous le démontrer par votre propre langage (grec): zhta epta hta octw c'est-à-dire la lettre z est à la place du chiffre sept, par conséquent (faisant allusion à zhn, vivre) l'enfant venu à sept mois vivra; la lettre h est mise pour le chiffre huit; donc (par allusion à ito'' (perdition?), l'enfant venu à huit mois périra (184)Cf. B., Shabat 135a. V. J. Lévy, Neuhebr. Wšrterbuch, s. 5., et une note de M. Egger à la fin de ce volume. Notes supplémentaires..
Pnei Moshe non traduit
מנין לשתי יצירות. לימים רמז מן התורה:
וייצר כו'. כיון דיצירת האדם עתידה להיות כן רמז לה השתא ואע''ג דביצירת אדה''ר לא שייכא:
נוצר לז' ימים ונולד לשמנה חדשים חיי. וכ''ש לתשעה חדשים:
ה''ג נוצר לתשעה ונולד לשבעה איתא חמי כו'. בתמיה כלומר משום דקאמר כשנולד לשמנה אינו חיי ושואל אם נולד לשבעה מאי והשיבו בלשון תמי' אתה רואה אם לשמנה כו' וס''ל דהא שאמרו בן שמנה אינו חיי היינו אם נוצר לט':
מנין לבן שבעה. הנולד לז' חדשים:
מדידכון. מלשוניכם:
זוטא. ובב''ר גריס לה זיטא איפטא אוטא אופטו ופי' בערוך זיטא ז' איפטא חי כלומר בן הז' יחי' אוטא ח' אופטו מת:
בָּא הַסָּפֵק לִיטּוֹל אֶת חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָבִיו. אָֽמְרִין לֵיהּ. הַנֵּי אָבִיךָ. בָּא הַיָּבָם לִיטוֹל חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָחִיו. אוֹמְרִים לֵיהּ. הַנֵּי בְּרֵיהּ. הָא כֵיצַד. עוֹשִׂין שִׁיפִיּוּת בֵּינֵיהֶן וּמְחַלְּקִין נִיכְסֵי הַמֵּת. נִמְצֵאת אוֹמֵר. שִׁיפִיּוּת לְאָחִיו הֶפְסֵד לָאַחִין. תַּחֲרוּת בָּאַחִין שֶׁבֶר בָּאַחִין. מֵת הַזָּקֵן הֲרֵי יֵשׁ בָּאִים בָּנִים בְּוַודַּאי וּבֶ(י)ן בֵּן בְּסָפֵק. מֵת הַסָּפֵק הֲרֵי יֵשׁ אֲחִי אָב בְּוַודַּאי וְאֵם בְּסָפֵק. מֵת אֶחָד מַן הָאַחִין הֲרֵי יֵשׁ בֶּן בְּוַדַּאי וּבֵ(י)ן אָח בְּסָפֵק. מֵתָה אִמּוֹ שֶׁלְּסָפֵק הֲרֵי יֵשׁ כָּאן בֵּן בְּוַדַּאי וּבַעַל בְּסָפֵק. מֵת הַסָּפֵק וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ הֲרֵי יֵשׁ בֶּן אֲחִי אֵם בְּוַדַּאי וּבַעַל בְּסָפֵק. מֵת הַיָּבָם וּבָא הַסָּפֵק לִיטּוֹל חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָבִיו. אִי הֲוָה קַדְמַייָא מִיסְכֵּן אָֽמְרִין לֵיהּ. הַנֵּי אָבוּךְ. אִין הֲוֵי עָתִיר אָֽמְרִין לֵיהּ. כּוּלָּן אַחִין בְּנֵי אַחִין. בּוֹאוּ וְנִירַשׁ חֶלְקוֹ שֶׁלְּאָבִיבוּ וְחֶלְקוֹ שֶׁלַּאֲחִי אָבִינוּ.
Traduction
Lorsqu'à la mort du père, l'enfant douteux vient réclamer sa part d'héritage, on lui dit d'avoir à fournir la preuve de sa réclamation (185)Littéralement: '' o est ton père? ''.. Lorsque le beau-frère réclame une part d'héritage de son frère, on lui dit au contraire de prouver de qui le fils est né. On opère en conséquence une entente entr'eux, et l'on répartit entr'eux les biens du décédé. Il en résulterait donc que cette entente pour deux frères aurait lieu au détriment des autres frères, tandis que les procès entre frères leur seraient avantageux (leur laissant un espoir de gain). Lorsque le grand-père meurt, le différend existe entre le fils certain et le fils douteux (le certain l'emporte alors). Si l'enfant douteux meurt, ce qui produit des réclamations contradictoires entre ses héritiers du côté ascendant paternel (douteux) et ceux du côté maternel (certain) les fils du beau-frère (second époux de sa mère) peuvent se présenter avec certitude pour hériter (soit comme frères du défunt, si l'enfant douteux a le même père, soit comme fils du frère de son père prédécédé), tandis que les héritiers du côté maternel sont dans le doute (et ne seront pas admis). Si un frère du prédécédé meurt, il y a contestation d'héritage entre un frère certain (le beau-frère qui a épousé la veuve le premier) et un fils de frère douteux (ce qui implique l'attribution d'héritage au frère certain). Si la mère de l'enfant douteux meurt, on se trouve en présence d'un fils certain et d'un mari dont la prétention à l'héritage est douteuse (le premier l'emportera). Si après la mort de l'enfant douteux sa mère meurt, on aura concurremment les réclamations des frères de la mère, héritiers certains, et celles du mari dont le droit au lévirat était douteux (les premiers l'emporteront). Si le beau-frère en question meurt et que l'enfant douteux réclame une part de cet héritage paternel (en contestation avec les autres enfants de cet homme), au cas où le prédécédé était pauvre, ils peuvent dire à l'enfant douteux que celui-là était son père (de façon à l'écarter du nouvel héritage); s'il était riche, ils diront: '' Nous sommes tous frères et fils du premier, héritons ensemble des biens de notre père et de ceux du frère de notre père '' à (parts égales).
Pnei Moshe non traduit
בא הספק ליטול את חלקו של אביו. לחלוק בנכסי המת:
אומרין לו הני אביך. היבם הוא אביך:
בא היבם ליטול בחל' אחיו המת אומרים לו הני ברי'. זה הספק הוא בנו של מת ואין לך כלום:
עושין שיפיו'. מלשון פשר' שיתפשרו לחלוק דממון המוטל בספק הוא וכן הוא בבלי ל''ז:
שיפיות לאחין. הפסד לאחין. דכשאלו עושין פשר' ביניהן הפסד הוא לשאר האחין:
תחרות באחין שכר באחין. דכל זמן שהן מריבין זע''ז האחין נשכרין דיכולין לכל אחד לדחותו:
מת הזקן. וספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ההוא:
הרי יש בין בנים בודאי כו' גרסינן. כלומר דיש כאן טענה בין הבן וודאי הוא היבם ובין הבן הספק ואין ספק מוציא מידי וודאי וכדאמר שם:
מת הספק. ובאין יורשיו מן האב ויורשיו מן האם לחלוק דהואיל ולא נודע מי אביו באין יורשיו מן האם לדחותן:
הרי יש בן אחי אב בוודאי. כלומר בני היבם דהן ממ''נ יורשין אותו אם בן היבם הרי אחיהם הוא ואם בן המת בן אחי אביהם הוא:
ואם בספק. יורשיו מן האם הן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:
מת א' מן האחין. ובאין היבם והספק לחלוק. וה''ג הרי יש כאן אח בוודאי ובן אח בספק דהיבם הוא ודאי והספק ספק שמא בן היבם הוא:
מתה אמו של ספק. ובא היבם לירשה מכח ירושת הבעל:
הרי יש כאן בן בודאי. הספק:
ובעל בספק. דשמא הספק בן המת הוא ואשת אח שיש לה בנים היא ולאו בעלה מיקרי:
מת הספק. דכל זמן שהוא קיים הוא יורש את אמו דודאי הוא כדאמרן ואם מת ואח''כ מתה אמו ובא הבעל ליטול ירושה מאשתו ולדחות יורשיה:
הרי יש כאן אחי אם בודאי גרסינן ובעל בספק. וקמ''ל דיורשי האם נמי דוחין להיבם דשמא זה בן המת הי' וא''כ היבם לאו בעלה הוא כדלעיל. וכל אלו הדינים אינם מבוארים בבבלי ולמד דבר מדבר הוא:
מת היבם כו'. זהו דין המוזכר ג''כ שם ספק ובני היבם שבאו לחלוק בנכסי היבם ולבתר דפלגו בנכסי המת כדלעיל בריש המימרא:
אי הוי קדמייא מיסכן. אם הי' הראשון המת עני ונכסיו מועטין:
אומרים לו הני אביך. את הוא בן המת דס''ל להאי תלמודא כרבי ירמיה שם דאמר הדר דינא אלא דהכא אמר שידם על העליונ' ולפיכך אם נכסי המת מועטין דוחין אותו אצל נכסי המת דהוא אביך הי' ואין לך אצלנו מחלק אבינו כלום:
ואין. אם היה עשיר הראשון אומרין לו כלנו אחין שאת ג''כ בן היבם ובני אחין של הראשון:
באו ונירש כו'. וחולקין הכל בשוה. אבל בבבלי משמע כרב דאמר שם קם דינא אחר שחלקו בנכסי המת אין יכולין לערער וכדפסק הרי''ף והרמב''ם ז''ל:
Yevamoth
Daf 25a
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִּכְתוּבָתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. כְּתוּבָּה בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.
Traduction
L'école de Shammaï et celle de Hillel admettent d'un commun accord entre elles que la veuve qui, en attendant le mariage avec son beau-frère, a hérité des biens, peut les vendre ou les donner, et la vente ou le don est valable. Si en cet état de promise elle meurt, que fera-t-on de la Ketuba (douaire) et de ses biens melog (190)La Mishna a ici les termes: '' les biens qui entrent avec elle (chez son mari, lors de son mariage), et qui sortent avec elle '' (par le divorce ou la mort du mari), qui ont été résumés dans le seul mot MELOG, employé dans le même sens ci-après, (7, 1.) Il signifie littéralement: que l'on trait, dont on a l'usufruit; c'est un bien qui reste à la femme, par opposition ‡ l'expression TSON BARZEL, fonds de fer, ce que la femme inscrit au contrat de mariage à son mari, pour être à lui d'une façon inaliénable.? L'école de Shammaï dit que les héritiers du mari se les partagent avec les héritiers du père de la femme (191)Selon Rashi, ce partage s'applique, d'après l'école de Schammaï, aux seuls biens personnels de la femme, tandis que le montant de son douaire appartient, le jour de sa mort, à son mari; et les héritiers de son père n'y prennent aucune part..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
שנפלו לה נכסי'. מאביה ובגמ' מפרש לה:
ובנכסים כו'. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה:
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ואנכסי מלוג קאי ופלוגתייהו מפ' בגמ':
משנה: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
Traduction
Si le beau-frère a déjà épousé la veuve de son frère mort sans enfant, elle est considérée sous tous les rapports comme son épouse; seulement, elle doit réclamer son douaire sur les biens de son premier mari.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרי היא כאשתו. מפ' בגמ':
ובלבד. כלומר ובלבד לענין זה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים וכו'. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִּכְתוּבָתָהּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הֵן דְּאַתְּ אָמַר מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. כְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהָא דְאַתְּ אָמַר יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. נָֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְעָשׂוּ פֵירוֹת מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם כְּמִי שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָהֵן יָבָם דְּהָכָא צְרִיכָא דְבֵית שַׁמַּי כְּבַעַל הוּא אוֹ אֵינוֹ כְבַעַל. אִין כְּבַעַל הוּא יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. אִם אֵינוֹ כְבַעַל לֹא יוֹרֵשׁ כְּלוּם. מִסָּפֵק יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בֵּית הִלֵּל פְּשִׁיטָא לֵיהּ כְבַעַל. וְיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָחִיו אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פִּירוֹת בִּלְבַד.
Traduction
L'école de Hillel dit: les biens restent où ils sont (192)Le commentaire de Bertinoro l'explique ainsi: les biens nommés Tson Barzel, ou ceux apportés par la femme à son mari, et que celui-ci doit lui restituer en entier s'il divorce avec elle, o s'il meurt avant elle, restent au pouvoir de ceux qui avaient des droits sur ces biens. L'école de Hillel n'a pas dit clairement si elle parle des héritiers de la femme, - puisque les biens appartenaient primitivement à la femme, - ou si cette école parle ici des biens du mari, puisque le mari avait le droit de disposer de ces biens à condition de les restituer, en cas de divorce ou de mort, à la femme, ou de lui en rembourser la valeur. En définitif, dit Bertinoro, même d'après l'école de Hillel, ces biens doivent être partagés entre les héritiers de la femme et ceux du mari., le douaire revient aux héritiers du mari, et les biens qui entrent et sortent avec elle seront aux héritiers du père de la femme. La Mishna commence par dire qu'en attendant son mariage '' la veuve peut vendre, ou donner les biens dont elle a hérité; et la vente, ou le don, est valable ''. Pourquoi donc est-il dit ensuite: '' Si en cet état de promise elle meurt, selon l'école de Shammaï, les héritiers du mari se partageront les biens de la veuve avec les héritiers du père de cette femme '' (Pourquoi en ce cas Shammaï est-il aussi d'avis de laisser les biens à la présomption des héritiers)? R. Yossa b. Hanina répond: la première règle, que '' la veuve peut vendre valablement, ou donner les biens dont elle a hérité '', se rapporte au cas où ces biens lui sont échus avant qu'elle attende le mariage du beau-frère (avant le veuvage); elle pourra donc en disposer, tandis que la fin, parlant du partage, se réfère au cas où ces biens lui sont échus à une époque où elle attendait déjà ce mariage (où elle n'en disposait plus seule). Si ces biens lui sont échus avant son veuvage, et qu'ils ont produit des revenus après cette époque, on les considère comme échus après cette époque (au point de vue du partage). R. Zeira explique ainsi la divergence d'avis entre Shammaï et Hillel: pour le premier, il y a doute si le beau-frère dont il est question ici est déjà considéré comme mari, ou non; car s'il est le mari, il devrait hériter du total; et s'il n'est pas un mari, il ne devrait avoir droit à rien; donc, en raison du doute, '' les héritiers du mari se partageront les biens de la veuve avec les héritiers du père de cette femme ''. Selon Hillel au contraire, il est évident que ce beau-frère est considéré comme mari, et il héritera le tout; les biens restent dans leur présomption première, car même son frère n'a à revendiquer de ces biens que l'usufruit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכא. ברישא כשהיא קיימת את אומר לב''ש דמוכר' כו':
מתה כו'. ובסיפא דאם מתה הכא את אומר יחלוקו ומאי שנא סיפא דלא פליגי ב''ש לאוקמי נמי הנכסים בחזקת יורשים:
ומשני ריב''ח הן. מה דאת אמר ברישא כו' לפי גי' הספר צריך לפרש דעד שלא היתה שומרת יבם היינו בעודה ארוסה ולא תחת הבעל ולפיכך מוכרת. והיותר נראה דאיפכא גרסינן והוא כשינויא דאביי בבלי ל''ח דרישא כשנפלו משנעשית שומרת יבם ולפיכך מוכרת והה''ד אם מתה נכסים בחזקת יורשים דלא מהניא זיקה למיקני נכסים דהשתא והא דאת אמר בסיפא יחלוקו שנפלו עד שלא נעשית שומרת יבם אלא תחת בעלה הראשון:
כמי שנפלו לה משנעשית כו'. דלאחר שעת עשיית פירות אזלינן ואז היא זקוקה ויחלוקו. ולפי גי' הבבלי וכדפרישית הנכסי' בחזקתה הן:
אמר ר''ז. טעמא דפלוגתייהו מפרש:
ההן. האי:
יבם דהכא צריכא דב''ש. מספקא לי' לב''ש אם כבעל הוא או לא ולפיכך מספק יחלוקו וזהו לפי גי' הספר וכדלעיל:
וב''ה פשיטא ליה. דכבעל הוא ומשמע מהכא דבכתובה הוא דפליגי וכפי פשטא דמתני' דהא בנכסי מלוג ס''ל לב''ה דבחזקת יורשיה הן. אבל בבבלי דייק דלא אמר ב''ש יחלוקו אלא בנכסי מלוג מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב דהכי שייך לומר על נכסי מלוג ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל וה''ק מה יעשה בכתובתה ושבקה עד דמפרש הדין לב''ה וה''ה לב''ש בכתובה דבחזקת יורשי הבעל היא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכשהיא מתה בחיי יבם לא גבו יורשין דילה הכתובה דיבם במקום הבעל קאי:
שכן כו'. אסיפא קאי דנכסי' היוצאין עמה בחזקת יורשי האב שכן אפילו אחיו אין לו בהן אלא אכילת פירות ובחזקתה היו:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יִירְשׁוּ הַיּוֹרְשִׁין אֶת כְּתוּבָתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִילוּלֵי דְתַנִּיתָהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲוָות צְרִיכָה לוֹן. מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ קְבוּרָה. אִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. בְּרָם הָכָא אִם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. אִם אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה.
Traduction
R. Oshia a enseigné: dès que l'héritier de cette femme (le beau-frère) a touché le montant du douaire laissé par elle, il est tenu de pourvoir aux frais d'enterrement. R. Yossa dit: si R. Oshia n'avait pas énoncé cet enseignement, nous aurions éprouvé des doutes à ce sujet; car l'on aurait conclu, de ce qu'elle n'a plus de douaire à réclamer du beau-frère, au cas où elle vivait encore, qu'elle n'a plus droit ensuite aux frais d'enterrement. Mais, fut-il objecté, est-ce qu'au cas où une femme n'a plus son douaire (pour un motif quelconque), elle n'a pas le droit à l'enterrement? Certes, toute femme en général a droit à être enterrée par son mari, lors même qu'elle n'a plus de douaire (aussi bien qu'il est son héritier); mais ici (pour la veuve qui attendait le mariage de son beau-frère), celui-ci peut déclarer qu'en droit celle qui a un douaire a droit à l'enterrement, non celle qui n'en a pas (puisqu'il n'est pas son héritier en tous points).
Pnei Moshe non traduit
ירשו היורשין כו'. היינו היבם חייב בקבורתה ומביא הברייתא בבלי כתובות דף פ''א:
הוות צריכה לן. היינו ספוקים בזה דאיכא למידק עלה דמאחר שאין לה כתובה דהא לא ניתנה לגבות מחיים ולמה עליו לקוברה. וכן מדייק שם:
שמא אין לה קבורה. בתמי' דהא כל אשה לא ניתנה כתובתה לגבות מחיים ואפ''ה תקנו קבורתה תחת כתובתה:
ומפרק דודאי באשה בעלמא יש לה קבורה דהוא יורש אותה אבל הכא בשומרת יבם אם יש לה כו' כלומר דמן הדין היה לומר כן דאע''ג דיורש כתובתה יכול הוא לומר מאחי אני יורש ולא ממנה:
תַּנֵּי הָרִאשׁוֹן רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַשֵּׁינִי מַמְזֵר בְּסָפֵק. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַמְזֵר בְּסָפֵק. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בִּסְפֵק כּוּתִים וּבִסְפֵק חַלָּלִים. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. עשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁמוֹנֶה. 25a עַל דַּעְתִּין דְּרַבָן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר תִּשְׁעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרִבָּנִן עֲשָׂרָה.
Traduction
On a enseigné (186)Voir J., (Qidushin 4, 3) ( 66a).: le premier enfant né après le mariage du beau-frère avec la belle-sœur (quoique d'une issue douteuse) sera en tout apte à devenir grand-prêtre (son extraction n'est pas entachée de vice); mais le second enfant de cette union sera considéré comme bâtard douteux; en raison du doute sur la légitimité de l'union (au cas où le premier fils aurait eu père le défunt). R. Eléazar b. Jacob dit: en fait de bâtardise, le doute n'est pas admis (et un tel enfant sera comme un bâtard certain). Toutefois, il admet le maintien du doute à l'égard des Samaritains, ou des Israélites profanés. C'est ainsi qu'il a été enseigné ailleurs (187)Ci-après,( 8, 2 )( 9b).: dix générations sont montées de Babylone (y compris deux familles douteuses, celles des Shataq et d'Assouph (188)Par Schataq (de la racine se taire), on entend l'enfant dont la mère seule est connue; par Assouph (recueilli), celui dont le père et la mère sont inconnus.. Or, selon R. Eléazar b. Jacob, il n'y avait que huit familles; selon l'avis de R. Gamliel et R. Éléazar (189)Ils n'admettent pas la famille d'un Schataq (dont on connaît seulement la mère). V. (Ketubot 1, 10) ( 25d)., il y en avait neuf; enfin, selon les autres sages (qui admettent le tout), il y en avait dix.
Pnei Moshe non traduit
תני הראשון כו'. הספק:
והשני. שנולד לאחר שקיימא ממזר מספק הוא דשמא הראשון בן המת הוא וולד מחייבי כריתות הוא:
אין ממזר בספק. כלומר אין ספק בממזר אלא וודאי ממזר הוא דמותר בממזרת. וכאביי שם ע''א וכדמוכח מלקמן:
מודי ראב''י בספק כותים ובספק חללים. כלומר להשוותן כספק ולא כודאי ונ''מ דאסור בודאן וכההיא דאמרי' בקידושין ודאן בודאן מותר ודאן בספקן וכן ספקן בספקן אסור:
כההיא דתנינן. כמו וההיא דתנינן בריש עשרה יוחסין כו' דחשיב שם שתוקי ואסופי וממזרי:
ע''ד דר' אב''י שמנה הוו. דהא לדידיה שתוקי ואסופי שהן ספק כודאי ממזר משווי להו:
על דעתיה דרבן גמליאל ור''א. דאמרו פ''א דכתובות הלכה י' דנאמנת האשה לומר מפלוני וכשר הוא ולדידהו אין כאן שתוקי וכדאמר האי תלמודא שם מעתה לרבן גמליאל ור''א אין שתוקי וכדנפרש שם בסייעתא דשמיא. תשעה הוו:
על דעתין דרבנן. דפליגי עלייהו שם לדידהו הוא דעשרה הן דשייך למחשבינהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source